"פחות מדי קוראי עברית יקראו את הספר הזה"

יעל לרר: הקימה את הוצאת אנדלוס, והיא המו"לית והעורכת הראשית שלה. "יאלו", הרואה אור בימים אלה, הוא ספרו השני של הסופר אליאס ח'ורי בהוצאה

 

 

ב"עונת הנדידה אל הצפון" (עם עובד 1973, מערבית: טוביה שמוש), מפליא אלטייב צאלח לשרטט את דמותו של מוסטפא סעיד. עשור לפני "אוריינטליזם" של אדוארד סעיד, מדייק צאלח בניתוח הפתולוגיה הכפולה של המצב הקולוניאלי והפוסט-קולוניאלי, בכתיבה רבת-קסם והומור.

איזה ספר כבר לא תוציאי לאור לעולם והיית רוצה להוציא?

כפי שזה נראה כרגע, ניאלץ להקפיא את פעילות ההוצאה בשנה הקרובה; כך ש"לעולם" היא אולי לא המלה הנכונה, אבל יש עשרות ספרים שהייתי רוצה להוציא, וכרגע אנחנו אמנם עובדים במרץ על הוצאתם לאור של עוד עשרה ספרים שכבר תורגמו, אבל לא מתחילים שום דבר חדש. קיוויתי שאצליח למצוא מספיק שותפים לאהבה שלי לתרבות ולשפה הערבית, אבל בדיעבד גיליתי שהחומות התרבותיות והמחסומים התודעתיים שהקמנו סביבנו כנראה גבוהים ועמוקים מדי. ההפרדה היא משאת הלב של הקונסנזוס היהודי בישראל, וההפרדה התרבותית כבר כאן מזמן.

מה ב"יאלו", הרומן החדש של אליאס ח'ורי, משך אותך?

שמעתי על "יאלו" מאליאס ח'ורי עוד כשהיה בעיצומה של כתיבה, והיה לי ברור שנתרגם אותו לעברית. גם כי ספרו הקודם, "באב אלשמס" הוא הספר היחידי שלנו שהצליח יחסית. אם "באב אלשמס" היה מלאכת מחשבת של עיסוק בסיפור, בהיסטוריה ובזיכרון, ב"יאלו" מתעלה ח'ורי לשיאים חדשים כאשר הוא שואל שוב את אותן שאלות: מהו סיפור? של מי הזיכרון? מהי היסטוריה? מי המספר, הזוכר, ההיסטוריון?

מהו המשפט האהוב עליך בספר?

קשה לבחור. אבל המשפט שנדבק אלי, כנראה בגלל שהוא מולחן, הוא דווקא תפילת "אבינו שבשמיים" בסיריאנית: "אבון דבשמיא נתקדש שמך. תאתא מלכותך נהוא סבינך איכנא דבשמיא אף בארעא" ("אבינו שבשמיים, יתקדש שמך, תבוא מלכותך, ייעשה רצונך כבשמיים, כן בארץ"). לכבוד עריכת התרגום למדתי את האלף-בית הסיריאני (שהוא בעצם האלף-בית העברי), ובזכות האינטרנט המבורך גם יכולתי לשמוע את התפילה.

מה היה המשפט הראשון שאמרת לח'ורי לאחר שסיימת לקרוא את הרומן?

זימרתי לו את התפילה, "'יאלו' כל-כך יפה", אמרתי לו, קצת חסרת מלים מרוב התפעלות, והוספתי את מה שאמרתי כאן על מלאכת המחשבת של הכתיבה.

מי את הכי מצטערת שלא יוכל לקרוא את הספר?

תמיד מצער אותי שהסופרים שלנו (מלבד מחמוד דרוויש) לא יודעים עברית ולא יכולים לקרוא את התרגומים. אליאס ח'ורי אמנם למד עברית (וגם סיריאנית, כמובן), אך העברית שלו לא מספיקה בשביל להעריך את עבודת התרגום המעולה של מלי ברוך, ועבודת העריכה המשובחת של ימפה בולסלבסקי. אבל יותר מצער אותי שפחות מדי קוראי עברית יקראו את הספר. אילו "יאלו" היה נכתב בידי סופר אירופאי, הוא היה "קריאת חובה" ואולי אפילו רב-מכר.

 לראיון באתר הארץ:

 

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=601523&contrassID=2&subContrassID=12&sbSubContrassID=21