מערבית: ליאת קוזמא. 158 עמ'.
מחיר קטלוגי: 73 ש"ח. ברכישה ישירה: 60 ש"ח. עכשיו גם במבצע: חינם עם קניית "דוקטרינת ההלם" של נעמי קליין.
.
מוחמד בראדה חוזר אל "הקיץ שכבר לא יחזור", קיץ 1956 במצרים. הוא היה אז סטודנט צעיר, פעיל בתנועה הלאומית הערבית, ויחד עם צעירים מרוקאים נוספים נסע - כצעירים רבים אחרים מרחבי העולם הערבי - ללמוד במצרים. אותו "קיץ שכבר לא יחזור" נשא בכנפיו תקוות לרוב: עצמאות מרוקו, הלאמת תעלת סואץ, נאומים סוחפים וחוצבי להבות, ימי הזוהר של הלאומיות הערבית ומנהיגה עבד אלנאצר.
בממואר המרתק הזה אנו מתוודעים לחיי היומיום שבצל הסיסמאות הגדולות: סיפורי אהבה ואהבהבים, פערים מעמדיים, בתי-קפה, קונצרטים, תיאטרון והרבה קולנוע - אותו קולנוע מצרי שטבע בנער המרוקני את דמותה של מצרים ומשך אותו אליה בחבלי קסם.
בראדה ביקורתי ואירוני כלפי מצרים של אז, אך גם כלפי הרומנטיקה שלו עצמו, שאליה הוא מתייחס גם בספּרו על הקושי להשתחרר ממנה: "בבואי לבחון את מורשת הרומנטיקה המצרית כפי שאני נושא אותה בזיכרוני, נבצר ממני להפריד בין מה שקראתי למה שראיתי במו עיני, בין מה שראיתי בקולנוע למה ששמעתי מפי הבריות. התמהיל של כל אלה הוא שמפיק את האשליה החיונית של הקשר בין דרכי הייצוג המגוונות לבין מצרים כפי שהיא".
מוחמד בראדה נולד ב-1938 ברבאט שבמרוקו. פרסם סיפורים קצרים, רומנים וביקורת ספרות, וכן תרגומים מצרפתית לערבית. הוא תופס מקום מרכזי בעולם התרבות הערבית, ונבחר לראש איחוד הסופרים הערבים בין השנים 1983-1976.
.
"הישראלים עדיין רואים את הספרות והשירה הערבית דרך כוונת הרובה, כפי שהעיד על כך פעם מחמוד דרוויש: 'ישראלים קוראים אותי כדי לדעת את האויב או כדי לעשות איתו שלום. הייתי רוצה שיקראו אותו אנשים שאוהבים שירה'…. אבל אני בכל זאת מבקש להתעקש שהסיבה שבעטיה חשוב לקרוא אותו [את "כמו קיץ שכבר לא יחזור"] היא שמבעד לנקבי מסננת הזיכרון של בראדה אתם עשויים ליהנות מספר קסום, כזה שתקראו לאט כדי שלא ייגמר", יהודה שנהב, "הארץ", 13.12.06
"בראדה מודע לחלקיות ולחמקמקות של הזכרון האנושי, ממרחק השנים ומתוך התיאוריות הספרותיות גם יחד, והוא יודע היטב כי ספרו - כמו כל טקסט אחר - אינו מסוגל לבנות תמונת-עולם קוהרנטית אחת של "מציאות". במרוקו הוא נחשב לאחד ממובילי זרם ספרותי "נסיוני" שמוותר על אחדות העלילה לטובת פאסטיש של זכרונות, הגיגים וקולות פנימיים: כך הוא עושה גם כאן, בקפיצות בזמן, בהתבוננות מאוחרת בעיר שאותה הוא ממשיך לאהוב הרבה אחר הקיץ הבלתי-נשכח ההוא", אריאנה מלמד, ynet, 14.12.06
"הפחד הזה גורם לרוב הישראלים לשנוא מבלי שלמדו באמת להכיר את האויב. משום מכך מהנה לקרוא ספר אנושי ומיוסר כל כך על מצרים כמו 'כמו קיץ שכבר לא יחזור' של מוחמד בראדה. הקריאה בספר מעשירה הודות לתיאורו של בראדה את מצרים של פעם (שרובנו מעולם לא הכיר), וגם בגלל הביקורת החריפה על היראה של הישראלי המצוי מהערבי, שמתגלה מתוך מבט של 'האיש שבפנים'. ביקורת זו חשובה כיוון שלאורך הספר מתברר שהפחד שלנו מהערבים הוא בעצם הפחד שלנו מעצמנו: הדמיון גדול מכפי שאפשר יהיה להתעלם מכך", יובל אביבי, וואלה!, 20.1.07
"[הספר] כולו הומאז' לקהיר האהובה, קהיר עיר ההשראה הספרותית. בראדה היה סטודנט בקהיר בשנות החמישים, והוא מגולל בריצה של הלוך וחזור בין זיכרונות נעוריו לימינו אלה, את חייו והרפתקאותיו בבירה המצרית בעת ההתעוררות הלאומית וההתלהבות הסוציאליסטית של ימי נאצר וימי מלחמת סיני. החוויות כפי שהיו בראשוניותן מעובדות בספר גם במעבד התבונה של המבוגר המפוכח ומצופות בדוק של אירוניה", בני ציפר, "הארץ", 24.11.06