TimeOut, ה-19 בפברואר 2004

בור המים הראשון
ג'ברא אברהים ג'ברא,
מערבית: רביב אנין
אנדלוס, 200 עמ'

"…המילה עצמה היא דבר מקודש, אכן כן. המילה באה מן האל, המילה היא האל בעצמו, כמו שנאמר בברית החדשה. המילה היא ספרי הקודש. האם אני טועה?" ציטוט זה, שנאמר על ידי אביו של גיבור "בור המים הראשון", ספרו האוטוביוגרפי של ג'ברא אברהים ג'ברא, מבטא את יחס הכבוד שרוכש לשפה מי שנעזר בה כדי להשתחרר מחיי עוני ומחסור. ג'ברא המנוח (1920-1994) מתאר את שנותיו הראשונות כבן למשפחה הנאבקת על קיומה בבית לחם של שנות העשרים, כשברקע משורטטת החברה הפלסטינית של טרום 1948.

נקודת המבט היא של ג'ברא הילד, המשחק עם חבריו ברחובות העיירה. המטאפורה המרכזית היא בור המים – דימוי יפה ומדויק שמסמל את נפשו הנוחה להתעצב של הילד, הקולטת את החוויות כמי גשמים הנקווים אל הבור, וכעבור זמן, כאשר שוקעים הבוץ והפסולת, היא שותה וניזונה מהם. ג'ברא הוא ילד קטן שאביו הוא איש קשה יום המתפרנס מעבודות שונות כדי להביא משכורת זעומה הביתה, אבל הדלות הזאת מעומתת עם עושר רוחני, שתחילתו במפגש עם הכנסייה, והמשכו בהיכרות עם עולם הספרים.

"בור המים הראשון" מזכיר מכמה בחינות את "דיוקנו של האמן כאיש צעיר", ספרו של ג'יימס ג'ויס שבו הילדות מתוארת כמכוננת את היות הכותב אמן. במובן זה, הרגישות המיוחדת בסיפורו של ג'ברא – משורר, סופר ומתרגם שחי בעיראק – נמצאת בתיאור עולמו הפנימי המתפתח. לג'ברא הילד יש יכולת התבוננות מיוחדת, וגפ נפשו, כמו זו של סטפן דדלוס, גיבורו של ג'ויס, נענית ברצון לקסם שבמפגש עם הדת.

אי אפשר להתעלם מהעובדה שליהודי הקריאה ב"בור המים הראשון" היא הצצה אל עולמו של האחר, הערבי. יהודים מוזכרים מעט מאוד בספר, וכמעט ללא הקשר פוליטי, אך כפי שמצוין באחרית הדבר שכתב עורך הספר, ד"ר עאדל מנאע, "התוצאות ההרסניות והטראומטיות שהמיטה מלחמת 1948 העצימו את המתח ואת הפער בין עולם הילדות במולדת לבין החיים בגלות" (עמ' 194). זוהי אולי אחת ההנמקות לתיאור האידילי של עולמו של הילד. למרות זאת, דווקא הפן הילדי-אנושי הוא זה שעושה את סיפורו של ג'ברא למיוחד כל כך.

אורי שכטר