"השאלון" של מוסף "הארץ ספרים": טאהא מוחמד עלי

"מהי ספרות, אם לא משחק?"

המשורר טאהא מוחמד עלי נולד בספוריה (כיום ציפורי) ב-1931. כיום הוא חי ועובד בנצרת בחנות עתיקות ומזכרות שבבעלותו. עד היום פירסם חמישה קובצי שירה (הראשון ב-1983), וקובץ סיפורים קצרים ("סימפוניית הילד היחף", 2003). שיריו תורגמו לשפות רבות, בין היתר לעברית – והופיעו במשך השנים בעיתונים ובכתבי עת עבריים. השבוע, בפעם הראשונה, יצא לאור מבחר משיריו בעברית (וגם בערבית), בתרגומו של הסופר אנטון שמאס. בעזרתה של יעל לרר מהוצאת אנדלוס, שבה נדפס הספר, שלחנו אליו השבוע את השאלון.

איזו דמות ספרותית השאירה עליך את הרושם החזק ביותר?

האדון אחמד עבד אלג'ואד, מהטרילוגיה הקהירית של נגיב מחפוז. האדון אחמד הוא סוחר, בעל בעמיו, איש מכובד ושומר מסורת. כך ביום. בלילה האדון אחמד הוא איש שוחר תענוגות, שמבלה עם רקדניות במועדוני לילה, שותה ומתהולל. אני אוהב את השניות הזאת, את יכולת המשחק, את שתי הדמויות שמתרוצצות בנפש אחת. ומהי ספרות, אם לא משחק? אני משתאה גם לדמותו של המלך ליר. שיקספיר מפליא בתיאור השיגעון. תמיד אני חוזר ומצטער מחדש שהמחזה נגמר אחרי שמונים עמודים בלבד.

עם איזה סופר או סופרת היית יוצא לבלות ערב בבית קפה?

הייתי שמח לארח בביתי את טאהא חוסיין, שאוכל ללמוד ממנו מעט מן הסודות של סגנון הכתיבה המענג שלו, שהוא מיזוג ייחודי בין מוזיקה, ציור ושירה.

איזו שורה של משורר אחר היית רוצה לכתוב בעצמך?

למעשה כל שורה משיר אהבה מאת המשורר ערוה אבן חזאם, שחי בראשית האיסלאם, ושבו הוא מגולל את קורות אהבתו האסורה לבת דודו עפרא'. בשבילי זהו השיר המופלא ביותר שנכתב בערבית במשך הדורות.

מהו המשפט האהוב עליך בקובץ השירים שלך שראה עכשיו אור בעברית?

בית מהשיר "רסס מזיכרון הארגמן": "אבל למות שלי יהיה תמיד אותו / סימן: / כשאביט בעיניך / ולא אבכה".

מיהו הקורא הראשון של שיריך?

יוסרא, אשתי. הביקורת וההערות שלה הן תמיד במקומן. כשאני גומר לכתוב שיר, או סיפור קצר, ובטוח שזו היצירה הטובה ביותר שכתבתי, באה יוסרא, אם ניזאר, ואומרת, "השירים הישנים שלך יותר טובים". ואז לא נותר לי אלא לחכות שהשירים החדשים יתיישנו. את הסיפורים הקצרים אני צריך קודם כל לספר – לה, ולכלתי עאישה, לחברים ולידידים. רק אחרי שאני מספר סיפור כמה וכמה פעמים, אני מצליח גם לכתוב אותו.

מי בישראל היית רוצה שיקרא את הספר?

האנשים שהרסו את ספוריה, גירשו את בניה ופיזרו אותם במחנות הפליטים בסוריה, בלבנון ובירדן; והאנשים שגרים בספוריה היום. אני לא הולך לשם כמעט אף פעם. כי ספוריה שלי כבר איננה. כי "הנה אני באותו מקום / אבל האתר אינו חלל או עפר / או אבנים".

מי אתה מצטער שלא יוכל לקרוא את הספר?

בכל פעם שספר שלי יוצא לאור, בכל פעם שאני כותב שיר חדש, אני מצטער שאבא שלי לא יכול לקרוא אותו. אבא שלי היה איש משכיל מאוד, אוטודידקט שמאוד אהב לקרוא. הוא שלימד אותי קוראן – את האהבה למלים ירשתי ממנו. הוא היה מספר סיפורים נפלא, וגם את הכישרון הזה ירשתי ממנו – אבל הוא היה שחקן הרבה יותר טוב ממני.

אילו היית כותב היום אוטוביוגרפיה, באילו מלים היא היתה נפתחת?

"כל כך רציתיו".

טאהא מוחמד עלי

משורר וסופר, יליד 1931. קובץ שיריו, בערבית ובתרגום לעברית של אנטון שמאס, ראה אור בימים אלה בהוצאת אנדלוס

לינק למקור באתר "הארץ"