מערבית: רחל חלבה. 149 עמ'.

מחיר קטלוגי: 73 ש"ח. ברכישה ישירה: 60 ש"ח. עכשיו גם במבצע: חינם עם קניית "דוקטרינת ההלם" של נעמי קליין.

.

"התאבלנו עליו כאילו את חסד העין הרואה וברכת האוזן השומעת איבדנו. כמו צל-רפאים חי האיש בינינו וכחלום חלף והלך מאיתנו, רק עשר עונות היה עמנו, או חמש שנים בחשבון השנים, ובהן עשה מה שאין שאר הבריות עושות בחיים שלמים. כל טוב העולם נפל לידיו. את גידולי החורף היה זורע בקיץ ובחורף… את האדמה לימד להצמיח טבק, ואותנו לימד לגדל תפוזים ובננות… הוא גדל והתעצם, ואנחנו איתו, כאילו שלח אותו אלינו הבורא ישתבח כדי שיפיח תנופה בחיינו, ואנו נמשיך ונלך בדרכו. את בתינו בנינו טיט במקום קש, מי שהיה לו חדר אחד בנה שלושה, ומי שלא היתה לו חצר התקין לו חצר. את המסגד בנינו מחדש, הרחבנו אותו ופרשנו בו שטיחים ומחצלות, מתנת דַוּ-אַלְבֵּית. מעל למצודה הוא בנה לו בית לִפנים מבית, דִיוַאן מאחורי דִיוַאן וחצר בתוך חצר, ישתבח האל… פַאטְמָה בת גַ'בֶּר אַלדָאר בכתה עליו בדמעות שליש, בכי הנאקה על בכרה שנגמל".

בשתי הנובלות המעמידות את יצירת המופת "בַּנְדַרשָׁאה" מספר אלטייב צאלח על דַוּ-אַלְבֵּית, הזר המסתורי שהופיע פתאום על גדת הנהר ליד הכפר וַד חַאמֶד, על בנו בַּנְדַרשָׁאה, ועל נכדו של בנו - מַרְיוּד. הוא הגיע פצוע, עייף ורעב, לא ידע מי הוא ומניין בא. אנשי הכפר טיפלו בו, לימדו אותו את הקוראן, והעניקו לו את שמו, דַוּ-אַלְבֵּית - מְאוֹר-הבית - ואף השיאו אותו לאחת מבנותיהם. דַוּ-אַלְבֵּית נלקח כלעומת שבא, על-ידי הנהר שהביא אותו, אך סיפורו חוזר ומופיע בכפר - לכל דור יש דַוּ-אַלְבֵּית משלו, וסיפורים אינספור על אבות מיתולוגיים של הכפר ותושביו.

כמו ב"זֶן מתחתֵּן" (אנדלוס, 2001), גם כאן מפליא הסופר הסודאני הנודע אלטייב צאלח בתיאור חיי הכפר וַד חַאמֶד שבסודאן על שלל דמויותיו המגוונות, בכתיבה פיוטית ומלאת הומור.

.

אלטייב צאלח נולד בשנת 1929 בצפון סודאן, למד באוניברסיטת ח'רטום ובאוניברסיטת לונדון, שימש כראש מדור הדראמה במחלקה הערבית של הBBC-, היה מנכ"ל משרד ההסברה של קטר, ועבד באונסק"ו בפריס. ספריו תורגמו לשפות רבות, והוא נמנה עם גדולי הסופרים של המאה העשרים. בעברית יצאו לאור "זן מתחתן", והסיפורים "דקל הדוֹם של וַד חַאמֶד" ו"חופן תמרים" בתרגומה של רחל חלבה (אנדלוס, 2001), ו"עונת הנדידה אל הצפון" בתרגומו של טוביה שמוש (עם עובד, 1973).

"והרי כמה סיפורים יש לו לאדם? במקרה הטוב אחד, וב"בנדרשאה" מסתיים סיפורו האחד של צאלח ושל כפרו הספרותי וד-חאמד וגיבוריו. "בנדרשאה" הוא למעשה רומאן על הידלדלות אפשרויות הכתיבה של סופר, ועל הגעת הסופר אל רגע השבירה של הסיפור ואפשרות הסיפור", אלמוג בהר, "הארץ", 18.5.07

"במובן מסוים, רומז אלטייב, גם הוא עצמו מין בנדרשאה כזה; זר פתאומי שפרץ אל תוך עולמם של קוראיו, מחולל שינוי בדרך שבה הם רואים את עצמם, ואחר-כך שב ונעלם אל תוך הדפים המופלאים שמהם נולד", אילת שמיר, "הארץ ספרים", 12.12.06