נגד כל סיכויי – יובל אביבי על "החורש במים" להודא ברכאת

נגד כל סיכויי

מאת יובל אביבי, וואלה!

… גיבור ספרה של הודא ברכאת, "החורש במים", עסוק תמידית בעבר: כסוחר בדים, הוא בקיא בהיסטוריה של סוגי הבד השונים, ובתעייתו בסמטאות המופגזות של ביירות של מלחמת האזרחים, הוא נזכר כיצד היה מספר את סיפורי הבדים לשמסה, המשרתת הכורדית שלו, כאמצעי הפיתוי היחיד שהביא אותה לפשוט את בגדיה, וכיצד היא, בתמורה, נהגה לספר לו את ההיסטוריה של העם הכורדי. בסחר החליפין הזה של הסיפורים הם משחקים את משחק האהבה שלא ברור אם יוכל להתממש, בו השימוש בעבר הוא פור-פליי וסוגי הבדים הם מטאפורות לסוגי נשים ולשלבים שונים בחייה של אישה.

הדישה בעבר היא תנאי ליציקת העתיד גם כאן, אלא שההווה העקוב מדם הוא עונש, הנועד להחריד את תושבי העיר ולהעירם מהבינוניות שפשטה בהם, ולהחזיר עטרה ליושנה. חטאם של תושבי העיר מודגם גם הוא דרך עולם הבדים: צעירי העיר אינם מתעניינים במקור הבד, ולובשים בגדים מבד סינתטי. הם שוכחים את ההיסטוריה, את "הפולקלור המביך", ונכנעים למודרניות האגואיסטית. בתוהו ובוהו של ביירות בהווה, יפשוט הגיבור עד מהרה את בגדיו ויתהלך בה עירום, כמי שנגזר עליו להיתקע בין העבר לעתיד.

כאשר מגלה הגיבור, במהלך שיטוטיו בתעלות תת-קרקעיות של העיר, כי ביירות היא תל שנבנה על גבן של ערים היסטוריות שחרבו, הוא מבין כי המלחמה נועדה לשבור את המעטה החיצוני של העיר, את האספלט והבניינים, ולאפשר לטבע הראשוני לשוב ולבצבץ מבין ההריסות "כדי שהעיר הזאת תשנה שוב את פניה, שתושביה ייעקרו ממנה, ויפנו את מקומם לדיירים חדשים". לעיר ביירות, כך מסביר לו בזכרונו אביו, "יש מחזור חיים…ברור וקבוע, ופריחתה תשוב ותתחדש רק לאחר שיפקדו אותה שוב ההרס והחורבן".

חבל שגם ברכאת מתאהבת בסיפורי ההיסטוריה, שנעשים בסופו של דבר מעיקים – כל סוג בד שמוזכר מקבל דפים ארוכים של גנאולוגיה מפורטת מדי. הפירוט הזה הוא בעוכריו של הספר, אך הוא אינו מסיח את הדעת מקטעים יפיפיים רבים בספר, כמו זה אשר בו נזכר ניקולא, הגיבור, בימי ילדותו התמימים, בהם לא ידע שאור הגחליליות "הוא זעקה, קינה על בדידותו של המעופף רק בזוג כנפיים אחד, קריאה להצלה מאש התשוקות המפטרלת בלילות במכאובי האיברים". בזכות אלה שווה לקרא את הספר.

לקריאת הטקסט המלא באתר "וואלה!" לחצו כאן