על מדף הספרים – איילה מרציאנו-סבאג על "שירים לאשדודית" לסמי שלום שטרית

"שירים באשדודית" לסמי שלום שטרית על מדף הספרים

מאת איילה מרציאנו-סבאג, ynet

שיריו של סמי שלום-שטרית עוררו את זיכרונותיי מבית אבא ואימא, הם נשאו אותי אל נוף שכונת הולדתי. תרבות החיים באשדוד זהה לתרבות שכונת הולדתי מוסררה. בשיר "חתונה" מתאר סמי את החיים הקרובים של יהודים וערבים, קולם של  יהודים וערבים נשמעים בו-זמנית: המואזין מצד אחד וקול ששון וקול שמחה של החתונה היהודית. לרוב, מי שחווה את החוויה הזו של הצלילים המשותפים, יוכל לחיות בשלום זה עם זה.

הקללות בערבית כמו "וואלד אלחרם", שכותב סמי בשירו "שלא תבינו מילה", מוכרות וזכורות לי היטב. האמירה/קללה הזו שימשה את המבוגרים בקהילה לטוב ולרע, שמענו אותה כאשר הברקנו והצחקנו וגם כאשר השתוללנו. סמי לוקח אותנו בשיריו אל העבר הרחוק, אל הילדות הפשוטה והמיוחדת, אל המקום שם כולנו חיינו באותה רמה של פשטות ודלות עם המון שמחת חיים וציונות ענקית בלב ההורים שלנו.

ספרו של סמי הצליח לעורר בי זיכרונות שלא ידעתי שנשמרו בי, את שיריי הערש אשר התנגנו עבור כל ילדיי המשפחה ביחד, את המנגינה שנתנה ביטחון להירדם ולישון, כל האחים על מזרן אחד גדול. אני לא מוצאת את המילים המתאימות לבטא את הרגשות המיוחדים של הגעגועים לרגעים ההם, לשוב ולחוות שוב את החוויה בחיקה של אימא אחת ל-11, 15 או 14 ילדים.

סמי עוד מספר איך וכיצד המורים והזרים שינו לילדים את שמותיהם שקיבלו בירושה, לכל ילד וילדה היו שמות אשר נקראו על הסבות והסבתות, או על שמות צדיקים, ומאחורי כל שם היה סיפור מיוחד במינו בתוך משפחתו. באו המורים והזרים ו"גזרו את הפאות" לילדים המזרחיים. מעשה זה נטע בילדים, בדור שלנו, בלבול וטשטוש של הזהות.

שיריו של סמי שלום שטרית מאפשרים לי לחוות מחדש רגעים ורגשות בשכונת הולדתי ובבית  הוריי. אני מודה לו, על שהוא מזכיר לנו מהיכן באנו, היכן אנו נמצאים ועל שהוא מלווה אותנו בדרך אל העתיד עם תחושה של גאוות תרבותית.

———

מתוך "מדף הספרים של איילה מרציאנו-סבאג". לקריאת הטקסט המלא באתר Ynet לחצו כאן.