המצפון הנרשע והמזימה הרעה: דוקטרינת ההלם: עליית הקפיטליזם של האסון, מאת נעמי קליין צבי בן-דור, "העוקץ" "הבורגנות בצרפת ובגרמניה כבשה לעצמה שלטון מדיני. מאותה שעה ואילך לבשה מלחמת המעמדות, למעשה ולהלכה, יותר צורות מפורשות ומאיימות, והיא שצילצלה לה לכלכלה המדעית הבורגנית, בפעמוני המתים. שוב אין עוסקים בכך, אם נכונה תיאוריה זו או חברתה, אלא בכך […]
אסון במחיר הזדמנות מאת אבירמה גולן, "הארץ" מאז שראה אור ספרה הראשון, "בלי לוגו", ידועה נעמי קליין כאחת העיתונאיות והוגות הדעות המבריקות והמעניינות במערב. היא ניחנה בצירוף נדיר של כישרון כתיבה מעולה, חריצות עקשנית, ידע ותפישה זריזה. מה עוד צריך כדי לחולל, כפי שהיא אכן עושה, סערות גדולות במחשבה? כמו "בלי לוגו" (בבל, 2005) […]
שוק שחור מאת ציפה קמפינסקי, "ידיעות אחרונות", 24.7.09 ברשימת התודות הארוכה בסוף ספרה החדש, "דוקטרינת ההלם", מודה נעמי קליין בין השאר לבודקי העובדות. בצדק. המון עובדות הם היו צריכים לבדוק. אבל במקרה הזה, התודות הן לא רק עניין של נימוס מקצועי. העובדות שנחשפות בספר מעוררות במהלך הקריאה תחושה מעיקה של לא-יכול-להיות, לא-ייאמן, או בעיקר: […]
נעמי קליין, מחברת הספר "דוקטרינת ההלם", השתתפה ב-26.6.09 במסיבת עיתונאים בכפר בלעין, ואחריו הצטרפה להפגנת יום השישי נגד הגדר וההתנחלויות.
נעמי קליין ומלחמתה בחזירי הקפיטליזם נעמי קליין ("נו לוגו") טוענת שהמשבר הכלכלי הוא רק קצה הקרחון של הניאו-ליברליזם המושחת מבית מדרשו של מילטון פרידמן. ערב ביקורה בישראל, מציעה המבקרת הבוטה של הקפיטליזם האמריקאי להירגע מפולחן האישיות של אובמה ומסבירה למה לא תראו אותה כאן בקוקטיילים מאת יותם פלדמן | טורונטו היא גרה בבית לבנים […]
. ראיון עם נעמי קליין, מחברת "דוקטרינת ההלם", בעקבות התוכניות הממשלתיות בארה"ב ובעולם לחילוץ בנקים שנפגעו מהמשבר הכלכלי. [אנגלית] .
קראו את מחמוד דרוויש. הנה, כאן על המדף. בעברית. מאת יעל לרר, "הארץ" זכות גדולה נפלה בחלקי להשתתף במפעל התרגומים של מחמוד דרויש לעברית. המפעל הזה הוא בעיקר פרי עטו רב הכשרון של מחמד חמזה ע'נאים, שהלך אף הוא לעולמו בטרם עת לפני ארבע שנים. ארבעה קבצים בתרגומו הנהדר של ע'נאים יצאו בעברית: "ערש הנוכרייה" […]
"שירים באשדודית" לסמי שלום שטרית על מדף הספרים מאת איילה מרציאנו-סבאג, ynet שיריו של סמי שלום-שטרית עוררו את זיכרונותיי מבית אבא ואימא, הם נשאו אותי אל נוף שכונת הולדתי. תרבות החיים באשדוד זהה לתרבות שכונת הולדתי מוסררה. בשיר "חתונה" מתאר סמי את החיים הקרובים של יהודים וערבים, קולם של יהודים וערבים נשמעים בו-זמנית: המואזין מצד […]
איפה אשים את הז'קט? מאת אילנה המרמן, "הארץ" . "תרים את הסוודר. ראיתי דברים כאלה בטלוויזיה, אבל לא תיארתי לעצמי שזה יקרה כאן, מול דלת ביתי. הרמתי את זרועותי. הוא הניף את הרובה. – אמרתי לך להרים את הסוודר. נאלצתי לציית… לא היתה לי ברירה. הרמתי את הסוודר. אבל היו כמה בעיות. קודם כל, הז'קט […]
הודא ברכאת על הקו מאת שחר אגמי, "הארץ" הסופרת הלבנונית הודא ברכאת נולדה בביירות ב-1952. בראשית שנות השבעים החלה ללמוד ספרות צרפתית באוניברסיטה של לבנון, ושם הכירה את בן זוגה. לקראת סוף מלחמת האזרחים (ב-1989) עזבה עם ילדיה לפאריס. שם מצאה עבודה ברדיו Orient, הפונה לקהל מאזינים דובר ערבית. יחסית לכותבים בעלי שם בעולם הערבי […]
תערוכה – שריף ואכד איתי מאוטנר, nrg מיני רטרוספטיבה נפתחת לאמן הפלשתיני המוערך והמוצלח שריף ואכד. כבר די הרבה שנים ששריף פעיל בסצנה המקומית, מייצרת אמנות חזקה וחכמה המצליחה לגעת בנושאי זהות וסכסוך מזווית חדשה ומאתגרת. קחו למשל את אחת העבודות היותר מוכרות שלו – שיק פויינט. שריף רצה לדבר על המחסומים, על הצ'ק פויינטס, […]
עבד לעבר שחלף ולעתיד שלא ילבש צורה ברורה מאת אלמוג בהר, "הארץ" 18.5.07 אלטייב צאלח נולד ב-1929 בכפר בצפון סודאן, בן למשפחת מורים לדת האסלאם, התחנך בארצו בבית ספר קולוניאלי, אחר כך באוניברסיטה של חרטום, וגלה ללונדון ב-1953, שלוש שנים לפני שארצו זכתה בעצמאות. ספרו הראשון, שקיבץ כמה סיפורים קצרים ואת הנובלה "זן מתחתן", ראה […]
קול הברק יובל אביבי, וואלה! . מרבית הישראלים , בכל הנוגע לאומות ערב, חושדים גם בכשרים. הערבים נתפסים כרע הכרחי, ולא כמדינות שכנות שיש לחיות עמן. מצרים אינה יוצאת מן הכלל בנושא זה, למרות השלום (שלום קר, ינופפו המלעיזים). הפחד הזה גורם לרוב הישראלים לשנוא מבלי שלמדו באמת להכיר את האויב. משום מכך מהנה לקרוא […]
"בוגד שמייצר רווחים לאויב" ככה קראו לסופר המרוקני מוחמד בראדה כששמעו שהוא רוצה שיתרגמו את ספריו לעברית. עכשיו רואה אצלנו אור "כמו קיץ שכבר לא יחזור" והרווח כולו שלנו. אריאנה מלמד ממליצה אריאנה מלמד, ynet באוניברסיטת אל-אזהאר קראו לו "בוגד שמייצר רווחים לאויב" כששמעו שמוחמד בראדה, סופר ופובליציסט וחוקר ספרות מרוקני, רוצה שיתרגמו את ספריו […]
לקרוא לאט, כדי שבכל זאת לא יגמר מאת: יהודה שנהב, "הארץ" "כמו קיץ שכבר לא יחזור" הוא מהספרים שמשתדלים לקרוא באטיות, כדי שלא ייגמר. מוחמד בראדה, סופר ואינטלקטואל מרוקאי, חוזר לקהיר של קיץ 1956 כדי לשחזר את יחסיו האינטימיים עם העיר ועם אנשיה. קיץ 1956, עבור בראדה, מתברר לא רק כעוד תחנה במסע של חייו, […]
בנדרשאה הוא חידה שאינה מבקשת פתרון מאת אילת שמיר, "הארץ ספרים" 12.12.06 הגלות, אומר המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש, היא סוג של מבט לאחור. סוג של חסר וכפילות: גם כשנדמה לך שאתה צועד קדימה, אתה בעצם מתקדם לאחור. גם כשנדמה לך שאתה נוגע בעצמך, מתברר לך שנגעת בזר, הזר שנהפכת להיות. במובן הזה הגולה היא סוג […]
(קטע מתוך מאמר:) קהיר, משל של מסע מאת בני ציפר, "הארץ" . בעשרים וכמה השנים האחרונות ביקרתי במצרים פעמים רבות. קהיר, בהיותה קרובה ורחוקה כאחת, נהפכה מבחינתי למין משל של המסע בכלל. אבל יותר מכל השפיעה עלי מצרים דרך הספרים שמצאתי וקניתי בה וקראתי בה, לא פחות מן המראות החיים והנופים האנושיים שלה. אחד הספרים […]
שיר כאב מאת אריאל לווינסון, וואלה! . לפני תחילת הקריאה בתרגום ספרו החדש של מחמוד דרוויש, 'ציור קיר', רציתי לרענן את זכרוני בשיטוט וירטואלי אחר הפולמוסים השונים בהם היה מעורב דרוויש, מי שמוגדר 'משורר ההתנגדות הפלסטינית'. הייתי בטוח שמן הסתם הביקורת על הספר תיקלע לאיזושהי קריאה פוליטית או לאומית ורציתי להכין את הקרקע. למרבה תדהמתי […]
"דמו לכם אין" מאת יצחק לאור, "הארץ" הפואמה הזאת של מחמוד דרוויש גדולה ועמוקה מכדי לזכות בתובנות של רצנזיה אחת. השורות הפחות מסובכות – כמעט כתבתי מטונימיות, אף שדומה כי אין בספר הזה שורה לא-מטאפורית אחת – עוסקות בפרידה מן החיים כמו שהיו עד האירוע המחולל את הפואמה הזאת: התקף לב קשה בפאריס. השורות הללו […]
"האדמה זונה היא" מאת יצחק לאור, "הארץ" השירה של טאהא מוחמד עלי מוכרת לאוהבי השירה בארץ. מאז 1995, לאחר שהזמינה אותו הלית ישורון להשתתף בפסטיבל המשוררים, אין אירוע שירה שהוא אינו משתתף בו. אבל הספר הזה הוא הראשון בעברית, והוא מתורגם בידיו האמונות של אנטון שמאס. הוא מלא הומור. הנה קטע משיר על פלאח אחד: […]
לשנה הבאה בירושלים הבנויה מאת יובל אביבי, וואלה! נסו לקרא את המילים הבאות, ואת המסקנה שעולה מהן, ללא דעות קדומות וללא עצבי התגוננות: את ספרה "ירושלמית" פותחת סירין אלחוסייני שהיד, בת למשפחת אלחוסייני המפורסמת, בהקדמה בה היא אומרת ש"חשוב שזכרון הימים הרחוקים ההם יישמר חי ונושם, כי התקווה לימים טובים יותר היא לעולם תולדה של […]
נגד כל סיכויי מאת יובל אביבי, וואלה! … גיבור ספרה של הודא ברכאת, "החורש במים", עסוק תמידית בעבר: כסוחר בדים, הוא בקיא בהיסטוריה של סוגי הבד השונים, ובתעייתו בסמטאות המופגזות של ביירות של מלחמת האזרחים, הוא נזכר כיצד היה מספר את סיפורי הבדים לשמסה, המשרתת הכורדית שלו, כאמצעי הפיתוי היחיד שהביא אותה לפשוט את בגדיה, […]
"שירים" מאת טאהא מוחמד עלי * מערבית: אנטון שמאס. הוצאת אנדלוס. 224 עמ' מאת: ראובן מירן, המלצות לסוף השבוע, "הארץ" יבשות שוקעות, ממלכות נעלמות, מדינות נחרבות, אבל האדם לעולם נשאר, והזיכרון הוא הנשק היחיד העומד לרשותו במאבק מול עצב החיים, החרדות ועוולות הקיום, הערובה האולטימטיווית לעצם אנושיותו. לא כל יום זוכה הקורא הישראלי למתנה מבורכת […]
בלי סימני קריאה בלי דגלים וסיסמאות מצליח המשורר טאהא מוחמד עלי לתאר את העצב העמוק שלא עוזב אותו מאז 1948. "השירים שלי לא נועדו לעצרות פוליטיות, אין בהם סימני קריאה" מרב יודילוביץ' , ynet, 16.2.06 "הבעיה העיקרית של הספרות הפלסטינית", אמר מחמוד דרוויש בראיון שנתן בשנת 2001 לעיתון הניו-יורק טיימס, "היא שאנחנו לא יכולים לשחרר […]
לצייר מחדש את מה שנמחק מאת רוני סומק, "הארץ" לפני כמה שנים, בדרום צרפת, באחד מלילות פסטיבל השירה בלודב ראיתי את טאהא מוחמד עלי פוסע לאורך דרך צדדית, תוקע עיניים בנוף חשוך. כשקלט אותי חייך ואמר "יפה כאן. כמו בספוריה". "אני לא רואה כלום", עניתי לו, "רק חושך". החיוך שלו התרחב עוד יותר והוא ענה: […]
לחצו כאן לקריאת הביקורת מתוך "טיים אאוט", 2.2.06 (קובץ תמונה)
"השאלון" של מוסף "הארץ ספרים": טאהא מוחמד עלי "מהי ספרות, אם לא משחק?" המשורר טאהא מוחמד עלי נולד בספוריה (כיום ציפורי) ב-1931. כיום הוא חי ועובד בנצרת בחנות עתיקות ומזכרות שבבעלותו. עד היום פירסם חמישה קובצי שירה (הראשון ב-1983), וקובץ סיפורים קצרים ("סימפוניית הילד היחף", 2003). שיריו תורגמו לשפות רבות, בין היתר לעברית – והופיעו […]
ספר השנה שלי אלכס ליבק, "הארץ" מכיוון שאני נוטה לזכור וליהנות ולהתרפק במשך זמן מה רק על הספרים האחרונים שאני קורא (זיכרוני קצר), אני ממליץ בחום רב על ספרה של חנאן אלשיח' "אטאטא את השמש מהגגות" (אנדלוס). חנאן, שנולדה בביירות, למדה בקהיר, עבדה כעיתונאית בלבנון, והיתה גם בסעודיה, במצרים ובארצות המפרץ, סחפה אותי במלוא כוחה […]
לחצו כאן לקריאת ביקורתו של אריק גלסנר על "יאלו" (קובץ PDF). "מעריב", 27.9.05
ראיון עם עורכת הוצאת אנדלוס – יעל לרר אסתי סגל, פורום ספרים Ynet שאלה: שלום יעל לרר. התוכלי לספר איך הוקמה הוצאת אנדלוס? יעל לרר: המחשבה על ההוצאה התחילה בשנת אלפיים, לפני תחילת האינתיפאדה, בדחיפה של כמה חברים. חוץ משריף ואכד, האמן המצוין והמעצב של ההוצאה, שהיה איתי מהרגע הראשון, השאר הם חברים שלא קשורים […]
קינה על דור שהושחת ואיבד את ילדיו מאת רונית מטלון, "הארץ" אליאס ח'ורי. תירגמה מערבית: מלי ברוך. הוצאת אנדלוס, 317 עמ', 87 שקלים צריך להתחיל אולי מהשורה התחתונה, אם אכן יש כזאת: "יאלו", של הסופר הלבנוני אליאס ח'ורי, בתרגומה היפה של מלי ברוך, הוא ספר שובר לב ולפרקים מהפנט ביופיו, והלוואי ותחול עליו ברכת הדרך […]
זיכרון דברים יובל אביבי, וואלה! 14.8.05 עתידה של הוצאת אנדלוס, אשר הוציאה בימים אלו את "יאלו", ספרו החדש של אליאס ח'ורי ומתרכזת בעיקר בתרגום של ספרים ערביים אחרים, לוט בערפל. למרבה הצער, ספרות ערבית מהמזרח התיכון לא מתקבלת בברכה בארץ: סופרים ירדנים, מצרים, לבנונים ופלסטינים מוקצים מחמת המיאוס ללא קשר לאיכות כתיבתם, רק בשל החשד […]
נעם שיזף, nrg 10.8.05 דניאל האביד, המכונה יאלו, יושב בבית הכלא בביירות. בין עינוי תופת אחד למשנהו, דורש ממנו החוקר להתוודות על מעשי האונס והשוד שביצע ועל חברותו בארגון טרור, ולא סתם להתוודות, אלא להעלות על הכתב את כל סיפור חייו. אלא שלמרות רצונו הכן למלא את דרישות שוביו, ובזאת לשחרר את עצמו גם מהכאבים […]
סיפור על שנאה וחושך מאיה פלדמן, ynet 3.8.05 סיפור חייו של הסופר אליאס ח'ורי הוא סיפור מורכב. הוא נולד בשכונה נוצרית של ביירות ב-1948 ובמלחמת האזרחים שפרצה בלבנון ב-1975 העדיף, נוכח השקפותיו השמאליות, ללחום לצד הפלסטינים, מול הנוצרים, בניסיון להקים משטר דמוקרטי חילוני בלבנון. הוא נפצע במלחמה ומשפחתו סבלה מהמליציות הנוצריות שהתנכלו לאלו שחצו את […]
לחצו כאן לקריאת ביקורתו של אבישג רוזנברג על "יאלו". "העיר", 28.7.05
"השאלון" של מוסף "הארץ ספרים": יעל לרר "פחות מדי קוראי עברית יקראו את הספר הזה" ההוצאה העצמאית "אנדלוס" מתרכזת בתרגום יצירות מערבית לעברית (חנאן אלשיח', מחמוד דרוויש, מוחמד שוכרי); למו"לית ולעורכת יעל לרר, שהקימה אותה לפני חמש שנים, היה חלום: שחזור "תור הזהב" התרבותי של יהודים וערבים בחבל אנדלוס. את השאלון שלחנו אליה לרגל פרסום […]
סערה עדינה מאת מרב מנוח, nrg . "אני מטורפת" מקוננת על עצמה גיבורת הסיפור "אטאטא את השמש" וממשיכה "כי נתתי לבשרך הלבן, לרזון הבהיר שלך ולשערך הבהיר למחות את כל מה שרעדתי מפניו כשהייתי בארצי". ערביה בלונדון מאשימה וגם מוקירה בחור אנגלי. בתווך זה שבין המקום הנטוש, העבר הנפרע, לבין מקום חדש של עתיד כומס […]
מחלת הנפש של לבנון מאת ורד לי, "הארץ" "הסיפור של זהרה" מפגיש את הקורא הישראלי עם מלחמת האזרחים בביירות. עד כה פורסם בעברית "זכר לשכחה" מאת מחמוד דרוויש (הוצאת שוקן), הידוע גם בכינוי "יומני ביירות", והמתאר את לבנון השקועה במלחמת אזרחים עקובה מדם, ונתונה תחת מצור ישראלי. "הסיפור של זהרה" מאפשר הצצה נדירה, בתיווך נקודת […]
עם עמוס עוז לא נעשה שלום, מקסימום גדר הפרדה מרב מנוח, nrg "הסיפור של זהרה" מאת חנאן אלשיח' (אנדלוס) נאסר לפרסום במספר ממדינות ערב, בין השאר בשל בחירותיהן הלא-מסורתיות של הנשים המשתתפות בו ובשל תיאורי המין הנועזים הנכללים בו. במדינות אירופה לעומת זאת הם התקבלו באהדה רבה. הספר אמנם מרשים וחזק, אך גם לפוליטיקה יש, […]
תחנה תרבותית בחיים תאופיק אבו ואיל, nrg נחשפתי וקראתי את מוחמד שוכרי כבר בתור נער. הוא הכי דומה לפאוזוליני, וגם היה חבר של ז'אן ז'נה ושל טנסי ויליאמס. עוד לא כתבו ככה בערבית, לא לפניו ולא אחריו. הכתיבה שלו מאוד יצרית. האופן שבו הוא מציג את החוויות שלו של העוני, איך שהוא הופך את המחסור לפיוט ולשירה, […]
אישה מוכה מאת אורית הראל, "מעריב" "הסיפור של זהרה", מאת חנאן אלשיח' הלבנונית במוצאה (הוצאת אנדלוס), הוא סיפור עצוב, גדוש כאב שלופת את הקורא בעמוד הראשון ואינו מניח לו עד לפסקה האחרונה. זו טרגדיה אנושית ביותר ממובן אחד, שמתרחשת אצל השכנים, שהם כל-כך קרובים אבל רחוקים. סיפור דחוס, עמוס, מעיק, בלא רגע אחד של אתנחתא […]
אונס מתמשך מאת ששון סומך, "המוסף לשבת" של ידיעות אחרונות . חנאן אלשיח', או מוטב: אלשייך, היא סופרת לבנונית ילידת 1945, שגדלה בביירות, אך שורשי משפחתה בדרום לבנון השיעי, וזה כחצי יובל שנים מתגוררת בלונדון. היא אחת הנועזות והמוכשרות שבסופרי לבנון וסופרותיה, פמיניסטית עזת ביטוי ובעלת מודעות רבה למצבה העגום של האשה בחברה הערבית. החוקרת […]
"הארץ", תרבות וספרות, יום שישי, 12 במארס 2004 הימים היחפים של בית לחם מאת ורד לי בור המים הראשון, מאת ג'ברא אבראהים ג'ברא, תירגם מערבית רביב אנין, עריכה ואחרית דבר ד"ר עאדל מנאע, הוצאת אנדלוס, 200 ,2003 עמודים "בור המים הראשון הוא בור הילדות", מבהיר ג'ברא אבראהים ג'ברא בהקדמה לספרו. "זה הבור שאליו נאספו החוויות […]
מעריב, מדור ספרות, 27 פברואר 2004 גם שם תמה הילדות מאת שרה אוסצקי-לזר ג'ברא אבראהים ג'ברא, בור המים הראשון, ילדות בבית לחם, מערבית: רביב אנין, עריכה ואחרית-דבר: ד"ר עאדל מנאע, אנדלוס, 200 עמ' באחרית-דבר לספר מבחין ד"ר עאדל מנאע בין הז'אנר של אוטוביוגרפיה מודרנית לבין כתיבת זכרונות. באוטוביוגרפיה, הוא אומר, "מתבונן המחבר במהלך התפתחותה של […]
TimeOut, ה-19 בפברואר 2004 בור המים הראשון ג'ברא אברהים ג'ברא, מערבית: רביב אנין אנדלוס, 200 עמ' "…המילה עצמה היא דבר מקודש, אכן כן. המילה באה מן האל, המילה היא האל בעצמו, כמו שנאמר בברית החדשה. המילה היא ספרי הקודש. האם אני טועה?" ציטוט זה, שנאמר על ידי אביו של גיבור "בור המים הראשון", ספרו האוטוביוגרפי […]
ידיעות אחרונות, ספרות, 13 בפברואר, 2004 הרופא על החמור והסנדלר רודף החתולים חיים פסח ג'ברא אברהים ג'ברא, בור המים הראשון, ילדות בבית לחם, מערבית: רביב אנין, עריכה ואחרית דבר: ד"ר עאדל מנאע, הוצאת אנדלוס/המרכז לחקר החברה הערבית בישראל / מכון ון ליר, 200 עמ'. כאשר היה הסופר הערבי יליד בית לחם, ג'ברא אברהים ג'ברא, בן […]
זמנים אבודים ילדותו של ג'ברא אברהים ג'ברא שמתוארת בספרו "בור המים הראשון", היא שיר ארוך ומענג של גיאוגרפיה אבודה. אריאנה מלמד סבורה שגם לבית לחם של שנות העשרים מגיע זיכרון מתוק אריאנה מלמד, ynet 21.1.04 הספרות הערבית, כך מלמד אותנו ד"ר עאדל מנאע באחרית דבר מאלפת ל"בור המים הראשון", אינה מורגלת באוטוביוגרפיות. גם סיפורי זכרונות […]
תנועה מזרחית מאת דוד שליט, גלובס . ד"ר סמי שלום שטרית הגיע ארצה בתחילת החודש כדי לקדם שני ספרים שלו, ונקלע למערכה שמנהלות האמהות החד-הוריות. שטרית, ממייסדי הקשת הדמוקרטית המזרחית, יודע לזהות מחאה של מזרחיים, והתייחס אליה ככזאת במאמר נחרץ שכתב לפורטל המזרחי קדמה ולתרבות מעריב. התגובות שקיבל היו קשות. "שמעתי ברדיו שמישהי צועדת מביתה […]
הדם ואבן התכלת מאת חיים גורי, "הארץ", 16.7.03 מחמוד דרוויש. תירגם מערבית: מחמד חמזה ע'נאים. הוצאת אנדלוס, 95 עמ', 47 שקלים "אילו קרא המודיעין הישראלי את השירה המצרית לאחר תבוסת ששת הימים ב-1967, היה יודע שאוקטובר 1973 הוא בלתי נמנע. כל קצין מודיעין טוב חייב לקרוא שירה". את הדברים האלה אמר לי ד"ר חוסיין פאוזי, […]
לינק לביקורת של אסף אביר על "מצב מצור", אתר "נענע", 14.7.03
ינואר 2002, רמאללה מאת יערה שחורי, וואלה!, 2.4.03 בתחילת השבוע צוין בישראל (או שמא בפלסטין, תמונת התשליל של ישראל) יום האדמה. כתמיד, אם עסקה בכך התקשורת הישראלית היא התמקדה בעיקר בשאלת המהומות – האם יום האדמה יעבור בשקט, ללא "התפרעויות", מבלי שהמיעוט הערבי "ירים את ראשו". כלי תקשורת רבים פשוט בחרו להתעלם מקיומו. אבל יום […]
אור מן ההפקר מאת יצחק לאור, "הארץ" 28.3.03 אצל מחמוד דרוויש, לאורך הפואמה "מצב מצור", מוצאים את ההבנה העמוקה כי משהו חדש מתרחש כאן, משהו שעוד אין לנו שם בשבילו. זו שירת האדם כקורבן על מזבח לא ברור, כמו המוני בני אדם באמריקה הלטינית, כמו בהרים של אפגניסטן, כמו בעוני המתפשט בארצות הברית. לא רק […]
"לא חיפשתי מעבר לאופק את בתולות הנצח" מאת אריאנה מלמד, ynet 11.3.03 רמאללה, ינואר 2002. כוחותינו צרים. מחמוד דרוויש כותב פואמה. זה מה שהוא יודע לעשות טוב יותר ממשוררים רבים אחרים. דרוויש הוא יוצר מוערך מאד בכמה וכמה תרבויות שהתוודעו לשירה הלירית שלו, ששואבת את עוצמותיה מנקיון ופשטות של דימויים, מקול מינורי-לכאורה אבל איכשהו ענק […]
אפשר, אפילו כאן איתמר בן-כנען, תרבות מעריב 26.4.02 באחת הסורות האחרונות בקוראן, בשורת אחר הצהריים, נאמר: "נשבע אני בשעות של אחר הצהריים כי בני אדם סופם אבדון". ואכן, חיים אנו כרגע באחר צהריים אובדני שכזה. מעין שעת בין ערביים קודרת שההיסטוריה, יום רחוק אחד, תניח באיזו מגירה בצד ותעבור הלאה. האפוקליפסה, בכל מקרה, לא תבוא. […]
אפשר להשאיר את הסיפור בארצו ולהרחיק לקנדה שרה אוסצקי-לזר, מעריב – תרבות וספרות 19.4.02 דרוש אומץ לב כדי לתרגם לעברית בעת כזאת את סיפור הנכבה הפלשתינית בגליל. נחוצה תעוזה להוציא לאור ספר כרוך בשחור, שמעליו זועקים בצהוב שמות הכפרים הערביים בגליל, שהיו ואינם ושהיו וישנם, ואף לא שם של ישוב יהודי אחד ביניהם. הוצאת אנדלוס […]
בַּאבּ אלשַמְס – המולדת החבויה מאת סמי שלום שטרית, מוסף "הארץ ספרים" 13.3.02 לא תמצאו את בַּאבּ אלשַמְס (שער השמש) על המפה הישראלית, ולא משום שנמחתה מעל פני האדמה כמו כפרים רבים בכיבוש אלג'ליל על-ידי הישראלים. בַּאבּ אלשַמְס הוא שמה של מערה בגליל בפאתי הכפר דֵיר אלאַסָד, מקום מפגשם של הגיבור יונס השב מן הקרבות […]
לחצו כאן לקריאת ביקורתו של אבישג רוזנברג על "באב אלשמס", "כל העיר", 22.2.02
גיאוגרפיה של מילים אריאנה מלמד, ynet 20.2.02 באב אלשמס. שער השמש. כמו "באב אל ואד / לנצח זכור נא את שמותינו", גם לצד השני במלחמת השחרור יש זכרון והיסטוריה, טרגדיה וגורל פוליטי מסובך מאין כמוהו, ואם אי אפשר להבין את זה – באמת שלא כדאי לטרוח ולקרוא ב"באב אלשמס", רומן ענק של הסופר הלבנוני אליאס […]
לחצו כאן לקריאת הראיון עם אליאס ח'ורי מ-7 ימים, ידיעות אחרונות, 15.2.02 (קובץ PDF)
שפה של רעבים מאת שמעון אדף, ynet . חבר שחזר ממרוקו לפני כשנתיים הביא איתו קלטת עם שיר הפופ המצליח ביותר שם באותה תקופה. השיר סיפר על תופעה רווחת: צעירים שנואשו מחיי הדלות במרוקו, עולים במר ייאושם על ספינות דיג ישנות ומנסים להגיע אל חופי צרפת. רוב הספינות הרעועות אינן מחזיקות מעמד זמן רב על […]